השמש שאחרי הסערה

סוף חודש מרץ.

בתחילת החודש היו לי שבועיים קשים מאוד, באופן אישי, מנטלי ופיסי.

(אני עובר טרנספורמציה, ולפעמים זה כואב תוך כדי תהליך).

הנה כמה תובנות שקיבלתי בדרך, שעזרו לי לעבור את המשברון הזה,

ועכשיו – ממקום של 'השמש שאחרי הסערה' אני יכול לשתף מה למדתי בדרך:

זה לא נשאר לנצח נצחים. בטוח! באחריות!

לתת לזה להיות, ולעשות עם זה 'שלום'.

כרגע, לא לנצח, רק כרגע.

אם לא נותנים לזה להיות (מנסים 'לסדר' את זה, להעלים את זה, להסיח את הדעת כדי לא להרגיש) –

אז אין לזה הזדמנות גם להסתיים.

כמו שכשחשוך ואין אור – זה לא לא-בסדר, זה רק אומר שעכשיו לילה.

כשנמצאים בתוך התקופה הקשה – התמונה נראית שחורה, פסימית, אולי אפילו אפוקליפטית הרבה יותר ממה שהיא באמת.

אז לא להאמין לזה!!

('Anything you say/do may be used against you').

אם לא מדובר במצב חרום שצריך לקחת החלטה או פעולה במקום –

אז לחכות עד שזה עובר, ורק אז לפעול, ממקום טוב, שפוי.

ולשים לב שאנחנו לגמרי בשלום עם מה שהיה, לא כועסים – אלא להפך:

נותנים לו כבוד ונותנים לו מקום. (עכשיו כבר יותר קל, כי זה עבר).

אבל תכל'ס זה היה סתם סרט רע. ואיזה מזל שלא האמנו לזה (#3).

להיזכר במה באמת חשוב (שאולי נשכח בגלל הבלאגן שהיה) – ואז להמשיך ללכת בדרך באותו כיוון, ולחכות (אך בלי לצפות) לניסים. הם יגיעו!

ולסיום, טיפ שימושי להולכים בדרך:

שאלה: איך אני יודע שאני בדרך הנכונה, מאוזן ובשלום עם עצמי?

תשובה: אני נהנה.

שאלה: איך אני יודע שאני ממש לא מאוזן, לא על המסלול ועלול להתקדם לכיוון לא נכון?

תשובה: אני סובל.

עם התובנות האלה – אפשר לצעוד לסערה הבאה, לאתגר הבא.

לחבריי ההולכים בדרך: כל הכבוד, חיבוק ובהצלחה.